מלסו נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ

החלטה

לפניי בקשת ערעור ובקשה לעיכוב הליכים שהגישה המערערת על החלטותיה של כב' רשמת ההוצאה לפועל הרשמת כפיר מירב מיום 20.2.11, ומיום 24.3.11 ומיום 4.4.11 לפיהן נדחתה בקשת החייבת בתיק ההוצאה לפועל 01-06464-74-6 לאיחוד תיקים והכרזתה כמוגבלת באמצעים.

בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 119 (ז) לתקנות ההוצל"פ תש"ם 1979,(להלן:"התקנות") לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי לדחות את הבקשה מבלי להידרש למתן תגובה בכתב מהמשיב.

מהבקשה ונספחיה שבפניי עולה כי, המערערת הינה מפרנסת יחידה ואם ל-3 ילדים קטינים.לטענתה, אין היא צוברת נכסים וכן לא עובדת כאשר זו מתפרנסת מקצבת הבטחת הכנסה, גמלת שארים לילדים וקצבת ילדים מהביטוח הלאומי.

כפי טענת המערערת, הינה חייבת ב-5 תיקי הוצאה לפועל סך של כ- 19,016 ₪ (לא כולל משכנתא). אם טוענת המבקשת כי החוב הרשום בתיקי ההוצל"פ איננו נכון ונמוך מהרשום, תתכבד ותפעל ככל תיק לעדכון הסכום הנכון.

עוד לטענת המערערת, אי מתן ההכרזה עליה כעל מוגבלת באמצעים יגרום לכך כי לא תעמוד בכל תשלום ובכל תיק,ובכך תוחטא מטרת המחוקק. אם אכן סה"כ החובות הינו כטענת המבקשת אז ייקל עליה להסדיר את החובות, לרבות להציע הסדר של ממש שיבחן ע"י הרשמת.

אין למערערת זכות קנויה להיות מוכרזת בתור חייבת מוגבלת באמצעים ובמיוחד כאשר זו הפעם השנייה בה היא עותרת לכך.בהתאם לסעיף 69 ג (א) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז –1967 מסורה ההכרזה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ.

בעניין זה ראה,רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי:"לרשם נתונה סמכות להכריז על חייב כמוגבל באמצעים.זוהי סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לרשם לאזן בין כלל האינטרסים הנוגעים לעניין בכל מקרה המובא".

בנוסף לכך,"לרשם נתון שיקול דעת שלא להכריז על חייב כעל מוגבל באמצעים,גם כאשר איננו מסוגל לפרוע את חובו בתוך התקופות הנקובות בסעיף 69 ג(א) לחוק.פרשנות זו של החוק מתיישבת היטב עם לשונו וכן עם תכליות העיקריות אותן הוא בא להגשים.פרשנות זו תאפשר לזוכה לגבות את חובו ביעילות באמצעות מנגנון הוצאה לפועל,ולעשות שימוש,במקרים מתאימים,במגבלות אותן ניתן להטיל על חייב שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים". (ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 482).

בנסיבות דנן, בהן לא תהא תועלת לחייבת או לזוכים בניהול הליכי הוצל"פ כנגד החייבת ואילו פנייה להליכי פשיטת רגל תהיה בה משום תועלת לחייבת ,אשר תוכל להסדיר חובותיה.לפיכך שיקול הדעת שלא להכריז על המערערת, כחייבת מוגבלת באמצעים הוא שיקול מוצדק.

וכן,"חשוב להבהיר כי בהיבט המעשי,סעיף 77 א איננו נותן פיתרון לחייבים המוכרזים כחייבים מוגבלים באמצעים ומשלמים סכומים נמוכים וחסרי משמעות כלכלית על חשבון חובם.חייבים אלה אינם משתחררים במשך שנים מחובם ומההגבלות הנובעות מההכרזה,באופן הפוגע בהם,בזוכים ובתכליתו של החוק".(ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 423).

לעניין זה נקבע כי "מלשון החוק, תכליתו, ובהתאם לשיקול הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה, נראה כי המחוקק קבע כי לרשם ההוצל"פ סמכות ליידע את החייב בדבר אפשרות פנייה להליכי פש"ר, וגם זאת רק לאחר שבירר את יכולת החייב לקיים את פסה"ד במעמד חקירה יכולת, בירור או ביצוע צו הבאה. בנסיבות אלה, ורק אם ראה רשם ההוצל"פ כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצל"פ כנגד החייב, וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, רשאי רשם ההוצל"פ למסור מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל." (רצ"פ 1323/09 דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ)

בהתאם לאמור בסעיף 77 א לחוק ההוצל"פ קיימת סמכות לרשמת ליידע את החייבת והזוכה בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל.הרשמת יידעה כאמור,ודחתה את הבקשה בהתאם לשיקול דעתה,מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

החלטתה של הרשמת הנכבדה מקובלת עליי ואף אני סבור כי בנסיבות מצבה של המערערת,ראוי שתשקול ברצינות המלצתה של הרשמת לפנות להליכי פשיטת רגל או לחלופין תציע הסדר מתקבל על הדעת ,ומכל מקום לא מצאתי להתערב בהחלטה שלא להכריז על המערערת בתור חייבת מוגבלת באמצעים. משלא מתקבלת הבר"ע ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשות לרשות ערעור ועיכוב הליכים נדחות בזאת.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: